תיאור הדרמה:
ז'אנר – פשע, דרמה, רפואה, מבוגרים
שם הדרמה בקוריאנית – 메리 킬즈 피플
שם הדרמה באנגלית – Mary Kills People
מספר פרקים – 12
רשת שידור – אם.בי.סי.
תאריך עלייה לשידור – 1.8.2025
תרגום – בתאל מ. / שאול
תקציר:
או סו ג'ונג (השחקנית בו יאנג) היא רופאה.
למרות שזה לא חוקי, היא עוזרת לחולים סופניים, הסובלים מכאב, באמצעות המתת חסד.
היא עושה זאת יחד עם ד"ר צ'וי דה היון (השחקן קאנג קי יונג).
הבלש צ'ו היון יו (השחקן יי מין קי), הוא חולה סופני עם גידול במוח, ועובד כדי לאתר אותם.
גרסה מחודשת של סדרת הטלוויזיה הקנדית "מרי הורגת אנשים"
"Mary Kills People" [2017].
טריילרים
טריילר לדרמה בתרגומו של שאול
הדרמה מיועדת לגילי 18+
רשימת השחקנים, עוד מקור
יי בו יונג – Lee Bo Young
יי מין קי – Lee Min Ki
קאנג קי יונג – Kang Ki Young
 |
 |
 |
הכל מתחיל בהגדרה מהם "חיים"
זה נושא רגיש , בטח הכי רגיש שיכול להיות.
ועם זאת, הגדרה מהם חיים זה לא נתון בידי פרשנות, כי לא יהיה לזה סוף
כיהודיה, יש צורך לבדוק מה יחס האלוקות למימד חיים בעולם הזה, וכל סטייה מזה היא רצח לכל דבר גם אם בהסכמה, זה פשוט נחשב התאבדות.
במיוחד שכיהודים החיים לא נגמרים במוות, הם ממשיכים, וכל רגע של חיים בעולם הזה, מדויק, גם אם זה סבל אין שום דבר שהוא לחינם, זה נושאים רגישים לאין שיעור ואין פה מקום לדון כמובן על בחירתו של אדם שנתונה בסוף בידיו.
שלא נדע ושיהיה בשורות טובות באמת לכולם!! גם אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים!!
זה לא קשור ליהדות, זה קשר לדת.
הרבה אנשים יהודים מבצעים המתת חסד, כמובן שהם לא דתיים, ונקברים בחלקה שמיועדת להתאבדות. אבל אנחנו לא מדברים על עניין הקבורה.
הרבה יותר נפוץ כיום לבצע המתת חסד תחת תנאים מגבילים – גם בישראל.
אמנם לא יסייעו ההתאבדות אבל כן אפשרי לנתק מכשיר הנשמה, אי מתן טיפולים מאריכי חיים (כימו וכו'…) ואפילו זריקת הרדמה.
ככה שאם לא הולכים לפי הדת אז זה בסדר. החולה בראש ובראשונה יחליט מתי הוא יסיים את הסבל ואם הוא לא בדעה צלולה אז האפוטרופוס.
לערבב דת ויהדות זו השקפה לא נכונה
נכון, יש תפיסות דתיות שמגדירות חיים כערך מוחלט, אבל במציאות הרב תרבותית שלנו, ההגדרה של 'חיים' ו'איכות חיים' משתנה מאדם לאדם.
אני מסכימה שהחיים הם ערך עליון, אבל ערך לא יכול להתקיים בלי בחירה. לכפות על אדם להמשיך לחיות בסבל בלתי נסבל זה לא 'שמירה על החיים', זו שלילה של הזכות הבסיסית לחיים בכבוד
אני מאמינה בכל ליבי בדברי חז"ל , אבל למדתי שהרחמים לא תמיד נשלחים משמים בלבד, לפעמים הם צריכים להגיע מאיתנו, על ידי הקלה על סבל שאין לו מזור
להגיד שאין מקום לפרשנות זה בעצמו סוג של פרשנות. לכל אדם יש אמת פנימית לגבי מה הם חיים ומה הם חיים ראויים
אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, כפי שציטטת, ואל יתייאש, מי נושא באחריות על הדקות, השעות והימים של הכאב בינתיים?
ניסים קורים לפעמים, ולכן אני חושבת שצריך להיות מאוד זהירים ולא להיחפז בהחלטות על סיום. החיים לפעמים מפתיעים אותנו ברגעים שלא ציפינו להם.
ניסים קורים, אבל לא לכולם, ולא תמיד בזמן.
כשאין שום פתרון רפואי והכאב בלתי נסבל, לחכות לנס זה בעצם להחזיק מישהו בכוח בעולם שהוא כבר לא רוצה או לא מסוגל להישאר בו
אני לא מצליחה להבין איך אפשר להסכים למשהו כמו המתת חסד. זה מרגיש לי כמו לוותר על מישהו בדיוק ברגע שהוא הכי צריך אותנו.
כן, גם אותי זה מטריד. מי אנחנו שנחליט מתי החיים של מישהו צריכים להיגמר?
אבל אם האדם עצמו מבקש את זה, כשהכאב חזק והמצב בלתי הפיך, זה לא נקרא "להחליט בשבילו", אלא לכבד את הבחירה שלו.
כי הוא במילא ימות. לא סתם הולכים והורגים אנשים שרוצים למות…
זה הרבה יותר מורכב מזה… אם אדם הוגדר כחולה סופני, להאריך לו את החיים זה להאריך לו את הכאב אז מה שאת אומרת זה – אני אתן לו לסבול עוד כי בעיניי זו עזרה.
מי שמבקש את זה יודע למה הוא מבקש.
אני חושבת שאם זה נחוץ אז לעשות את זה זו שליחות.
ואם כבר מדברים על הנושא, בספר שקראתי פעם אמרה מישהי חכמה "עדיף איכות חיים עם אריכות חיים". (היא הייתה חולה סופנית שלא הסכימה לכימו בדיוק מהסיבה הזו)
על אריכות*
(התיקון האוטומטתי…)
החיים הם לא רק עניין של איכות , יש בהם גם ערך עמוק כשלעצמם, אפילו ברגעים הכי קשים. לפעמים דווקא ברגעים האלו מתרחשים חיבורים, סגירות מעגלים ודברים שאי אפשר לחוות אם חותכים את הסיפור מוקדם. אני חושבת שהבחירה להאריך חיים, גם כשהיא מלווה בכאב, יכולה לאפשר לאדם ולסובבים אותו עוד זמן של אהבה ומשמעות
אבל כשמדובר בחולה סופני שאין לו שום סיכוי להחלים והכאב שוחק אותו יום אחרי יום, זה כבר לא חיים, וכמו שבתאל אמרה, זו הארכת סבל. בעיניי, זה אפילו אכזרי יותר להשאיר אותו ככה, לראות אותו נשחק ולדעת שאין מוצא. צריך להסתכל על המציאות בעיניים ולהבין שלפעמים לשחרר זה האקט האנושי ביותר
החיבורים היחידים שבאמת יש במצב כזה הן למכונות בבית חולים לצערי.
אם יש דרך מוצא, אם הכאב נסבל, או בכל נשימה לא בוכים שחבל שהיא לא האחרונה, אני מסכימה, צריך לאפשר לאדם להמשיך גם אם יודעים שעוד מעט זה נגמר.
אבל אם אדם גוסס מול הפנים ולא יכול לשאת את זה יותר, זו אפילו ברכה לעזור לו לשחרר. חיים של אדם לא אמורים להיות אך ורק כואבים, בטח ובטח לקראת הסוף.
אם האדם הולך בלי תחושת פספוס או עול אז אין צורך להחזיק אותו בחיים כי כאב זה לא חיים.
ניסים קורים לפעמים, ולכן אני חושבת שצריך להיות מאוד זהירים ולא להיחפז בהחלטות על סיום. החיים לפעמים מפתיעים אותנו ברגעים שלא ציפינו להם.
זה נושא לא קל והחלטה לא פשוטה.
אבל בעיניי לפחות, המתת חסד נתפסת, כדרך לשחרר אדם (או אפילו בעל חיים) מהכאב המייסר, כשהחיים כבר לא נותנים לו שלווה או תקווה להירפא.
זה לא ויתור, זו חמלה. אנחנו לא מפסיקים לאהוב, אלא אוהבים עד כדי כך, שמוכנים לשחרר
אבל מה אם מישהו מבקש את זה מתוך חולשה רגעית או דיכאון? זה לא מסוכן לתת לזה לגיטימציה?
נו, זה ברור שהגבול חייב להיות ברור וחד, לא כל כאב רגעי מצדיק צעד כזה. אבל כשמדובר באדם סופני, עם מצב רפואי שאין ממנו דרך חזרה, שהכאב שלו כרוני ובלתי נסבל, ושיש לו בקשה צלולה ורצונית , אז זה כן
זה לא מתוך דיכאון רגעי, זה מתוך מודעות מלאה לגבולות הסבל.
אבל זה בדיוק הבעיה, אי אפשר לסמוך על גבולות ברורים שבני אנוש יקבעו, כי אין דבר כזה.
גבולות זה דבר שאפשר להזיז ותמיד יהיה את שטחים אפורים… וברגע שיאשרו דבר כזה זה אי אפשר לדעת לאן זה יגיע.
ואני כותבת את זה למרות שקשה לי אישית עם זה, כי למה לא לעזור לאדם סובל?
אבל יש דברים שאי אפשר לשחק איתם ולהחליט על הגבולות בעצמינו, וחיים זה אחד מהם.
אפרת, החיים הם אכן ערך עליון, אבל גם לכבוד האדם יש ערך שלא נופל ממנו. כשאדם מצוי במצב סופני, וכל יום נוסף הוא עוד שכבה של כאב שאין ממנו מוצא, השאלה איננה רק "איך שומרים על החיים", אלא גם "איך שומרים על האנושיות". בעיניי, לאפשר לו לבחור את הרגע שבו יפסיק לסבול זו לא שלילה של החיים, אלא הכרה עמוקה בכך שלחיים יש משמעות רק כשהם מלווים באיכות, בכבוד ובחמלה.
בפרק 2 אנחנו נלמד על התנאים להמתת חסד. הפעולה לא פשוטה כמו שמשקפים בפרק הראשון.
צריך את כל החומר הרפואי לפני שהרופאה נותנת את ה-"אוקיי".
בעיניי, להתנגד להמתת חסד זה להתעקש להחזיק אדם חי רק בשביל שנרגיש טוב עם עצמנו , בזמן שהוא גוסס מבפנים
יאאא אשתו של ג׳י סונג!! סופסוף חוזרת למסך. הלוואי שיוציאו שניהם עוד דרמה יחד🥰
לשאול פנית, לא טעית
ועכשיו צריך להוסיף גם, לבתאל.מ. פנית – גם לא טעית
היי תודה רבה על התרגום 🫶🏼
רציתי לדעת למה יש הגבלת צפיה?
אני משערת שזה בגלל הנושא שבו עוסקת הסדרה, המתות חסד, נושא שגם לאנשים בוגרים קשה להבין, ולאו דווקא בגלל מראות גרפים שמראים בסדרה
שיאווו סדרה מושלמת התאהבתי מהרגע הראשון ממליצה בחוםם תודה רבה חנה על התרגום המושקע😍
שיאוו סדרה מושלמת התאהבתי מהרגע הראשון תודה רבה חנה על התרגום המושקע😍