
תיאור הדרמה:
ז'אנר – פשע, דרמה, רפואה, מבוגרים
שם הדרמה בקוריאנית – 메리 킬즈 피플
שם הדרמה באנגלית – Mary Kills People
מספר פרקים – 12
רשת שידור – אם.בי.סי.
תאריך עלייה לשידור – 1.8.2025
תרגום – בתאל מ. / שאול
תקציר:
או סו ג'ונג (השחקנית בו יאנג) היא רופאה.
למרות שזה לא חוקי, היא עוזרת לחולים סופניים, הסובלים מכאב, באמצעות המתת חסד.
היא עושה זאת יחד עם ד"ר צ'וי דה היון (השחקן קאנג קי יונג).
הבלש צ'ו היון יו (השחקן יי מין קי), הוא חולה סופני עם גידול במוח, ועובד כדי לאתר אותם.
גרסה מחודשת של סדרת הטלוויזיה הקנדית "מרי הורגת אנשים"
"Mary Kills People" [2017].
טריילר לדרמה בתרגומו של שאול
הדרמה מיועדת לגילי 18+
רשימת השחקנים, עוד מקור
יי בו יונג – Lee Bo Young
יי מין קי – Lee Min Ki
קאנג קי יונג – Kang Ki Young
![]() |
![]() |
![]() |
זה רימייק לדרמה קנדית (כך מסתבר) שם- בקנדה- המתת חסד היא חוקית, זה נקרא MAID medical assistance in dying.
זה התחיל עם חולים סופניים, אבל כיום גם אנשים עם מצוקות נפשיות יכולים לבקש המתת חסד, אנשים עם מחלות כרוניות, אפילו עלה לכותרות לפני כמה חודשים אדם עם נכות שעמד לאבד את ביתו- הוא לא היה רוצה למות, אבל מבחינתו להיות הומלס עם נכות לא שווה חיים (כמובן שאושרה לו המתת החסד, במקום תמיכה בדיור שהיה צריך). ובעצם השאלה היא איפה זה נעצר- כי למדינה הרבה יותר זול לאשר המתות חסד מאשר לדאוג לחולים ולנכים.
צריך לראות את המדרון התלול ולהבין שזה לא נעצר רק במקרים הקשים- תקראו קצת על מה הולך בקנדה, ועל ההעדויות לכך שהמתת החסד היא כנראה תהליך שיש בו ייסורים.
אני לא מתיימרת לרגע להבין את המקום והכאב שאנשים שמגיעים למצב הזה נמצאים בו
ואני ממש לא כותבת את התגובה הזאת כדי להתווכח עם מישהו או לשכנע אף אחד ,
רק להציב עובדות פשוטות ולספר לכם איך זה מהצד שלי: ו(ואולי יהיו כאלה שיזדהו)
כאישה דתייה ומאמינה בקדוש ברוך הוא ובתורתו
אני יודעת שלא כל דבר אנחנו מבינים
אבל אותי לימדו שגם כשאנחנו לא מבינים – אנחנו מקיימים.
ואין לי ספק שבן אדם שנמצא בעולם הזה
עדיין ממלא תפקיד
וכל דקת חיים אחת של ייסורים בעולם הזה היא עולם ומלואו בעולם הבא
לכן , לא משנה מה יגידו , אני לעולם לא אתמוך בהמתת חסד,
באותה נשימה, אני לעולם לא אשפוט אדם שהגיע להחלטה כזו, כי מי אני בכלל?
ועוד יותר מזה , אם לא היו מגדלים אותי להאמין בזה ,
אני בטוחה שהייתי מהראשונים שבעד!!!
כי באמת אין שום הגיון לסבול לשווא,
כל העניין הוא- שאמונה היא מעבר לשכל והגיון,
ולכן שום טיעונים ״הגיוניים״ שאני אנסה להגיד לא יתקבלו אצל אף אחד…
הדבר היחיד שאני מנסה להעביר
זה שאין מקום לוויכוח על זה
כי מי שמאמין ומקיים את מצוות התורה זה ברור לו כשמש שהמתת חסד היא לא דבר שאמור לעלות על הדעת, וכבני אדם אין לנו שום דרך להבין עד הסוף למה.
בעוד כל מי שאינו מאמין , חופשי לכאורה להעלות טיעונים שכליים, ולהסכים או לא להסכים על פי אמות המידה שהגדיר לעצמו.
זה הכל, חבל על האנרגיות חברים
תסכימו שלא להסכים….
חיים טובים לכולם!
ושלעולם לעולם לא נגיע לנסיון הזה!!!!
השאלה לגבי המתת חסד תלויה בעד כמה אתה מאמין באלוקים.
אם אתה מאמין בו אז הוא זה שקובע כמה תחיה ולא דקה יותר או פחות. ברגע שנגזר על בנאדם למות הוא סיים את תפקידו בעולם ואם הוא עדיין פה כנראה שיש לו עוד שליחות לעשות פה בעולם הזה.
זה קשה וכואב ולא הייתי רוצה להיות במקום אף אחד במקום הזה, ובבחירות האלו, אבל זו האמונה שלי.
ברגע שמתחילים עם היגיון של מתי הגיוני להרוג ומתי לא, אין לזה סוף. וכן, אפשר להידרדר לעוד מקומות ולתת לגיטימציה ולנרמל רצח או התאבדות בכל מיני סיטואציות מורכבות קצת יותר מהרגיל.
אבל כן נגיד יש לגיטימציה (נראלי גם בישראל) לאדם להגיד, שבמקרה בו הוא על סף מוות ויכול לקבל טיפול מציל חיים, הוא חותם שהוא לא מעוניין שינשימו אותו או יאריכו את חייו בכל מיני דרכים וכך בעצם לא יסבול סבל מיותר.
לא כל חיים הם חיים.
כשאדם סובל בלי תקווה, בלי יכולת לנשום בלי כאב, בלי שליטה, זו לא שליחות, זה עינוי.
המתת חסד לא מבטלת את ערך החיים, היא מבטלת את הסבל כשאין עוד מה להציל.
וזה הבדל עצום
האמונה נותנת לנו כוח להחזיק מעמד, אבל היא לא תמיד מחייבת אותנו להיאחז בכל מחיר.
הקדוש ברוך הוא נתן חיים, נכון, אבל הוא גם נתן לנו הבנה עמוקה לזהות מתי הם כבר לא באמת חיים, אלא רק כאב. והבחירה לשחרר מתוך חמלה, לא פוגעת באמונה. היא נובעת ממנה
נכון מאוד! הקב"ה לא שלח אותנו לעולם כדי שנתענה ונתייסר, אלא כדי שנחיה חיים במלואם.
זו אמונתי
כל השיח הזה בעד המתת חסד הוא לא חמלה, הוא בגידה.
בגידה בערך החיים. בגידה באמונה. בגידה בכבוד האדם האמיתי.
מהרגע שאנחנו נותנים לגיטימציה להרוג כי "זה כבר כואב מדי", פתחנו את הדלת לרצח עם כפית, מצופה ברגשנות מזויפת.
סוף סוף דרמה שמעזה לגעת במציאות בלי לייפות אותה. המשחק של לי בו יאנג פשוט עוצר נשימה, היא גורמת לך להבין את המורכבות של הנושא
היא שחקנית מדהימה!
אבל זה בדיוק הבעיה, הכריזמה שלה עלולה לגרום לאנשים לחשוב שזה לגיטימי.
לא רואים מספיק את הצד של המשפחות שנשארות להתמודד עם ההשלכות
הדמויות של בני המשפחה יופיעו בהמשך, כרגע המטרה היא להציף את השאלה.
אם לא נדבר על זה, נמשיך לטאטא את הסוגיה מתחת לשטיח
התקציר קצת מזכיר לי את מנתחת הצללים אבל בסגנון שונה
מאוד שונה ממנתחת הצללים
כמי שעובדת שנים כאחות בבית חולים, ראיתי במו עיניי אנשים שחיים בסבל יומיומי שלא ניתן להקל עליו, למרות כל הטיפולים והתרופות שאנחנו נותנים. ראיתי מטופלים שלא מסוגלים לדבר, אבל העיניים שלהם מתחננות שנסיים את הייסורים. המתת חסד במצבים כאלה היא לא ויתור על קדושת החיים, היא כבוד לאדם עצמו, להחלטה שלו, ולזכותו שלא לסבול יותר. זה לא 'להרוג', זה לשחרר, כשאין יותר מה להציע חוץ מהמתנה ארוכה וכואבת למוות
התשובה המושלמת💙💜
ועם כמה שזה כואב, זה הכי צודק שיש
העדות שלך שווה יותר מאלף טיעונים תיאורטיים. תודה ששיתפת מהחוויה האישית שלך🌷
אני בהלם מאנשים שחושבים שלעשות המתת חסד זה בסדר גמור. אם אדם סובל מאוד, אז הוא מוזמן להתאבד בעצמו, לא שאנשים יהרגו אותו..
כשאתם בעד המתת חסד, אתם למעשה מפירים את הכלל של קדושת החיים יותר מהכל, מה שיוביל בהמשך לתוצאות הרות אסון.
זה כבר היה בהיסטוריה!! לפני השואה, היה מותר המתת חסד, הפלות של ילדים מיוחדים, אל תגרמו לשואה חס ושלום לחזור שוב.
הסיבה שכל הדברים האלה הופסקו זה בגלל לקחי השואה, שהבינו שהמוסר הזה בעייתי.
אז דיי
למי שלא יודע לסגנון החשיבה הזה קוראים מוסר אבליוציוני
וואו, איזו הסחפות…
הפלת ילדים מיוחדים ממש לא אותו הדבר כמו המתת חסד. המתת חסד נעשית כשהאדם בלאו הכי בשלבי גסיסה. לא כי סתם בא לו למות.
לכן ללכת הגיד לאדם להתאבד זה ממש לא במקום, אולי מנקודת מבט שלך זה נראה התאבדות אבל זה לא, כי הוא במילא רגל וחצי בקבר.
מי שאומר 'שיתאבד בעצמו' שוכח שיש אנשים שלא יכולים פיזית לעשות את זה. הם צריכים עזרה רפואית בטוחה ומפוקחת
בשואה רצחו אנשים בלי שהם רצו, ובאכזריות נוראית. במתת חסד זה ההפך, זה בן אדם שמבקש בעצמו, כי הוא סובל ואין סיכוי שיחלים, והרופאים עושים את זה בצורה מפוקחת. זה לא אותו דבר בכלל.
מזמינה אותך לחקור את הנושא לעומק.
לבן אדם אין בחירה להתאבד, אם הוא ייתפס בשעת מעשה או יראה נטיות אובדניות, הוא ישלח למוסד סגור, מעבר לכך שהתאבדות זה מוות נוראי גם למתאבד וגם לסובבים שצריכים לחזות בסצנה כזו (לצערי ראיתי את זה פעם אחת ואני לא מאחלת לאף אחד לראות את זה)
בנוסף איך הפלה של תינוקות קשורה לבחירה של בן אדם סובל? (צר לי לאכזב, אבל הפלות קורות גם היום והבחירה היא ברשות האם בלבד) ההבדל היחיד מהשואה שאז רצחו ילדים (שנולדו כבר) עם צרכים מיוחדים ברגע שנתפסו כי הם האמינו שהם "סטייה", בדיוק כמו שרצחו יהודים, צוענים, גייז ועוד…
קידוש החיים שייך לדת היהודית, בפעם האחרונה שבדקתי רוב העולם לא שייך לדת הזו.
לידיעתכם, אני בדקתי את התחום הרבה יותר ממכם. אני אישית מכיר היטב את ההסטוריה הפילוסופית של השואה. מניטשה ועד הגל והלאה.
אתם לא מודעים, אבל הצעדים הללו הובילו לשואה אט אט. בגלל שבירת קדושת החיים, ונתנהו בידי הסברים. זה טעות שלכם בתומת לב אהובים.
למדתי לעומק את המתודות הפילוסופיות שהובילו לזה.
ואסביר קצת:
כדי להגיע לשואה, הפילוסופיה התפתחה אט אט, בהתחלה קדושת החיים נהפכת לנשלטת בידי אדם, בצורה כלשהי. אט אט מתרחש מצב שבו הסתכלו על האדם כבהמה. ולאט לאט הגיעו למצב שבו חשבו שניתן לטפל באדם כמו בנגיפים, והשמדת היהודים, חולי הנפש, והצוענים.
אחרי השואה, *כל הערכים האלה נעלמו, בגלל ההלם הגדול בשואה*, כולל ויליאם שוקלי זוכה פרס נובל שנודה. אנא אל תחזרו לשם.
וקדושת החיים חזרה מעל הכל.
קדושת החיים היא משותפת לכל הדתות המונותאיסטיות הנצרות והיהדות שהיו פה במערב 1800 שנה. *ולידיעתכם ערכי היסוד של המערב הסולד כל כך מרצח, מבוססים על הרעיון הזה*. הסיבה שאנשים מזדעקים על עזה, למרות טעותם, היא גם בגלל קדושת החיים הזאתי.
*אם אינכם מבינים בפילוסופיית מוסר, ולא למדתם וקראתם, בבקשה ואנא ממכם אל תפצו פה, פן יבולע לכם.*
פריקת ערכי היסוד של המערב, של קדושת החיים, עלולה להוביל לערכים שחלקם זה שהמוות הוא בסדר לעיתים, ומשם אט אט במקומות שונים גם לרצח עם בשם הנסיבות, ועם רוצח את חבירו.
למדו בבקשה על ערכים אחרים עתיקים וחזרו לפה.
את כל זה אני אומר מידע משמעותי בתחום המוסר, אינני מונע מרגשות שונים. אני באמת חושש לעתיד העולם, אם הדבר יותר בחוק.
למדתי הרבה מאוד על פילוסופיות המוסר שהחברה שלנו מושתתת עליהם. אנא אל תזלזלו בזה, אני מתחנן. כתבתי על מוסר ספר שלם
זו בדיוק ההסתכלות הלא נכונה על המתת חסד. להשוות את זה לשואה זה מופרח.
בשואה טווחו בבני אדם, שרפו אותם למוות ועוד ועוד.
כאן, על פי קריטריונים ברורים ביותר, יודעים מתי לבצע המתת חסד.
האדם שיבוצע בו התהליך חייב להיות אדם שלא ייצא מזה, שאין לו סיכוי לשרוד. אז מה זה משנה אם הוא ימות בעוד שלושה ימים של כאב וייסורים, בעוד עשרה ימים של כאב וייסורים?
זה לא שהחליטו לבצע המתות חסד באנשים סתם ככה לצורך הרצח, בטח ובטח לא רופאים.
השואה לא קרתה תוך 5 שנים, הייתה תקופה ארוכה שבה נזרעו הניצנים לתאוריות שהשואה השתמש בהם.
מדוע הדבר בקושי לא התקבל בהתנגדות? רצח של חולי נפש! הייתה מתקבלת בתקופה נורמלית בהבנה?
יהודים, צוענים.
הניצנים לעיתים לא נראים אבל זו הסיבה שחקרתי את התחומים האלה.
והניצנים הראשוניים מתחילים עם דוגמאות כמה המתת חסד, הפלות של ילדים מיוחדים.
מקרים יוצאי דופן שמתעלמים בהם מקדושת החיים האוניברסלית.
האמת שהמתת חסד זה לא שלב הנאציזם, שלב הנאציזם הגיע בתקופת ההפלות של ילדים מיוחדים. אבל זה השלב הראשון.
ההפרה של קדושת החיים מאוד מסוכנת
בשואה נלקחו חיים בניגוד לרצון, ברצח כפוי המוני מתוך אידיאולוגיה אכזרית. כיבוד בקשה חופשית לסיום כאבים מייסרים שהרפואה לא מצאה להם פיתרון, זו המתת חסד. מדובר בשני מצבים הפוכים לחלוטין, עם שפה שונה ומוסר שונה
שאלת את עצמך, איך קרה שהשואה קרתה? האם קראת מה היטלר דיבר בשיחות עם הימלר? מה המדענים אמרו בפרלמנט הגרמני לפני השואה, ואיך הם הצדיקו אותה?
האם קראת ניטשה והרצון לעוצמה? קראת את הפילוסופיה של אותה תקופה?
רצח יהודים, חולי נפש, צוענים. מתבסס על מתודות שבהם קדושת החיים אין לה ערך כלל. רק למוסר החברתי יש ערך.
מצב שבו מסתכלים על האנושות כמו בהמה, ריקה מנשמה.
הדרדור של קדושת החיים, מתחיל במקרים כאלה, שבו אומרים קדושת החיים אין לה ערך. "והרצח מותר כשיש סיבה טובה"
אז גם חשוד יקבל בצדק לינץ, לפני עומדו למשפט. כי יש סיבה טובה לדעת הרוצחים. ותמיד יש סיבות טובות לרצוח. לכן הגיעו גם בסוף לרצח עם ולשואה, כי "הייתה סיבה טובה לרצוח עם שלם".
מקוה שהסברתי ברור יותר
האדם בטבעו רוצח, מי שיגידו אחרת משקרים, איפה ההוכחה? האדם אחראי על אחוז הרציחות הגבוה ביותר.
ובתור אחת שהייתה במחנות השמדה, דיברה עם שורדי שואה, משפחת סבי נרצחה בשואה ואפילו קראתי את הספר של היטלר "מיין קאמפ" אני חושבת שההסתכלות שלך היא לא נכונה.
זה לא במכוון רצח יהודים במקרה של המתת חסד, זה ממש לא דילול אוכלוסין (ככה אני לפחות הבנתי ממה שתיארת). כשאדם עומד למות במילא, אין סיבה לא לעזור לו לסיים עם הסבל. אל לא אכפת לך לראות אדם גוסס מול עינייך ומתחרט על כל שנייה שהוא נושם, וכל מה שמעניין הוא קדושת החיים (למרות שבמילא לא נשאר לו זמן לחיות מלבד ימים בודדים) כנראה שצלם האנוש לוקה בחסר
ממש לא אמרתי שהמתת חסד מטרתו דילול אוכלוסין, מעולם לא חשבתי על זה.
וזה שהיית במחנות השמדה לא אומר שאת מבינה היטב את ההסטוריה שאפשרה לכזה דבר לקרות. וזה שאף אחד לא התנגד בקושי.
אמרתי שהמתת חסד, אומרת למעשה שיש רצח שמותר לעשות מסיבות שונות.
זה הצעד הראשון, בשבירת המושג קדושת החיים מעל הכל.
אנחנו לא יכולים לאפשר את זה, כמו שלא נאפשר התאבדויות.
כשהדברים האלה יקרו, השאר יקרו כתגובת שרשרת איטית.
מקווה שזה ענה לך גם לתגובה השנייה.
בישראל המתת חסד לא קיימת. היא קיימת רק בשוויץ וגם שם זמינה רק לבעלי ממון רב ולא לאדם מן השורה. הלוואי שנזכה ליום שבו המתת חסד תהיה חוקית בעולם ואנשים שאין שום פתרון לסבל המתמשך שלהם (רפואי כמובן, לא רגשי) יוכלו לסיים את החיים שלהם בכבוד ולא להפוך לשבר כלי שבינו לבין האדם שהיו, אין שום קשר.
זה מאד קל להביע דעה נגד המתת חסד, כשאתה צעיר ובריא או אם לא נחשפת לאדם שהפך לצל של האדם שהוא היה.
לא משנה מה תגידו, קדושת החיים היא ערך עליון, גם כשהחיים קשים, חובה לשמר אותם
אין שום היגיון להכריח אדם לחיות בסבל מתמשך כשאין לו כל סיכוי להחלמה
גם אם אתה לא מאמים בזה, זה משהו קיים.
אין לשפוט אדם בכאבו לכן אי אפשר להתייחס לקדושת החיים כערך עליון כשהאדם מולך במילא על סף מוות. למה לגרום לו לסבול עוד שבועיים? מה יקרה בשבועיים האלה? הכול יהיה פרחים ופרפרים או גיהנום עלי אדמות?
לקדש את החיים כשהאדם סובל מולך זו התעללות.
המדינה מעדיפה להשאיר אנשים בסבל מתמשך מאשר להתמודד עם שינוי חוקי
לצערי, בלי לחץ ציבורי מאסיבי וחשיפה רחבה למקרי סבל קשים, הסיכוי לחקיקה שתאפשר המתת חסד בישראל שואף לאפס
לצערי הרב, המתת חסד זה דבר שלא יתקיים אי פעם במדינת ישראל. לחיות איך שרוצים אי אפשר אז למות יהיה אפשר?
בקנדה, המתת חסד הפכה לחוקית רק אחרי שנים של סירוב מוחלט, בעקבות פסק הדין ההיסטורי ‘Carter v. Canada’ ב-2015, שבו בית המשפט העליון ביטל את האיסור הכללי על סיוע להתאבדות. זה קרה בזכות שילוב של מאבק משפטי מתמשך ולחץ ציבורי
גם בישראל זה יכול לקרות, אבל כאן ההתנגדות הדתית+פוליטית עמוקה הרבה יותר, ולכן הלחץ הציבורי יצטרך להיות ממוקד וחזק פי כמה וכמה
קנדה היא הדוגמה הכי מזעזעת שיש!!
עשו מסחרה מהמוות
ילדות בנות 18 שנפגשו עם פסיכיאטר 3 פעמים מקבלות אישור להמתת חסד כי הן אומרות שהן בדיכאון. יש אשכרה פרסומות להמתת חסד בטלוויזיה שלהם!!!
באופן פעיל לא, באופן פסיבי כן.
ניתוק ממכשירים ואי התחלת טיפול ואפילו הזרקת חומר הרדמה נחשבים להמתת חסד.
אז אולי רופאים לא יתחילו לחלק שמפניה עם תרופות אבל עדיין ינתקו ממכשירים.
הייתה פעם כתבה כואבת על בחור שחלה בסרטן וביקש שאם הוא יתמוטט וידעו שאים דרך להציל אותו, שלא יחברו אותו למכשיר הנשמה. זוהי המתת חסד.
אני ממש מסכים איתך. אם כבר מנתקים ממכשירים, אז למה להשאיר בן אדם לסבול עוד ימים או שבועות? זה לא הגיוני. אם הוא בעצמו מבקש לסיים את החיים שלו בכבוד, וכולם יודעים שאין סיכוי שיתאושש, צריך לכבד את זה ולא למשוך את הסבל סתם
ממש קל גם לומר שזה בסדר להפיל תינוקות מיוחדים, ולעשות שיבוט בבני אדם, ואז לעבור לשלב הבא שזה השואה. תלמדי קצת על מוסר אבלציוני. זה סכנה גדולה מאוד לאנושות.
קדושת החיים אמורה להיות מוחלטת ומעל הכל!! (ומדבר כאדם שסבתא שלו עברה המתה כזאת, וייתכן שחבל)
אם הוא רוצה שיהרוג את עצמו, וזה בסדר גמור אגב מבחינת היהדות במקרה של סבל.
הכל מתחיל בהגדרה מהם "חיים"
זה נושא רגיש , בטח הכי רגיש שיכול להיות.
ועם זאת, הגדרה מהם חיים זה לא נתון בידי פרשנות, כי לא יהיה לזה סוף
כיהודיה, יש צורך לבדוק מה יחס האלוקות למימד חיים בעולם הזה, וכל סטייה מזה היא רצח לכל דבר גם אם בהסכמה, זה פשוט נחשב התאבדות.
במיוחד שכיהודים החיים לא נגמרים במוות, הם ממשיכים, וכל רגע של חיים בעולם הזה, מדויק, גם אם זה סבל אין שום דבר שהוא לחינם, זה נושאים רגישים לאין שיעור ואין פה מקום לדון כמובן על בחירתו של אדם שנתונה בסוף בידיו.
שלא נדע ושיהיה בשורות טובות באמת לכולם!! גם אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתיאש מן הרחמים!!
זה לא קשור ליהדות, זה קשר לדת.
הרבה אנשים יהודים מבצעים המתת חסד, כמובן שהם לא דתיים, ונקברים בחלקה שמיועדת להתאבדות. אבל אנחנו לא מדברים על עניין הקבורה.
הרבה יותר נפוץ כיום לבצע המתת חסד תחת תנאים מגבילים – גם בישראל.
אמנם לא יסייעו ההתאבדות אבל כן אפשרי לנתק מכשיר הנשמה, אי מתן טיפולים מאריכי חיים (כימו וכו'…) ואפילו זריקת הרדמה.
ככה שאם לא הולכים לפי הדת אז זה בסדר. החולה בראש ובראשונה יחליט מתי הוא יסיים את הסבל ואם הוא לא בדעה צלולה אז האפוטרופוס.
לערבב דת ויהדות זו השקפה לא נכונה
שומעת? חיים זה לא משהו שזורקים. בן אדם נולד, הוא נשאר עד שהשם לוקח אותו. את לא מחליטה מתי. מה זה, סרט? לא סוגרים עניינים ככה. היום קשה, מחר יכול להשתנות. את לא משחקת בלהיות אלוהים!!!
ובכל זאת כל אדם יעשה מה שהוא רוצה עם גופו שלו, ובמקרה של אי צלילות אז משפחתו.
הגוף שלנו הוא קניין שלנו וזו זכותנו לסיים את סבלנו מתי שאנחנו נבחר ולא מתי שמישהו אחר כמו רוח הקודש או וואטאבר יחליט עבורנו.
שוב, זה עניין של הסתכלות דתית לעומת מודרנית.
בעידן המודרני אתה לא יכול להגיד לאדם גוסס "אולי מחר יהיה טוב יותר" כשכל נשימה היא סבל והוא רק מייחל לא לפקוח את העיניים. זה לא יום אסל יום בסל.
התיאור שלך מראה שהחיים של האדם כחיים טובים לא חשובים אלא רק דברי הקודש וזו זכותך האישית, אבל אף אחד לא יכול לחפות על אדם מתי לסיים עם הכול, בטח ובטח כשהוא גוסס.
ואתה לא העוזר של אלוהים.
אני רוצה לראות אותך אומר את מה שכתבת לחולים שאין תרופה למחלה שלהם.
כאלו של שנייה הוא גיהנום עלי אדמות עבורם.
לך לבקר בבתי חולים, תראה איזה מחלות נוראיות יש שלא רק שלא משתפרות, אלא מחמירות מרגע לרגע.
אותי חינכו על "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" ומכיוון שלעולם לא תגיע למקומו, אל תשפוט אותו.
המתת חסד היא בחירה אישית של בן אדם ואין לאף אחד זכות לקבוע לו שזה בסדר.
הוא מוזמן להתאבד.. לא שאחרים יהרגו אותו. אם הוא לא מסוגל להתאבד, סימן שהייסורים לא כל כך קשים לו. האמפתיה שלכם מעוררת רחמים, אל תשכחו שזה היה בעבר מוסר תקין, אבל זה היה ראשיתו של המוסר האבלוציוני שהוביל לשואה.
קדושת החיים בכל מצב מעל הכל, אם נפר את הכלל הזה, המוסר האבלוציוני יפרוץ. ואוי לנו כחברה אם זה יחזור.
כבר אין דבר כזה חלקת מתאבדים
דנים את האדם לכף זכות ומניחים שהאדם התחרט ברגעיו האחרונים וקוברים אותו כרגיל
את השכן מהבניין לידי קברו החלקת מתאבדים 🤷🏻♀️
נכון, יש תפיסות דתיות שמגדירות חיים כערך מוחלט, אבל במציאות הרב תרבותית שלנו, ההגדרה של 'חיים' ו'איכות חיים' משתנה מאדם לאדם.
אני מסכימה שהחיים הם ערך עליון, אבל ערך לא יכול להתקיים בלי בחירה. לכפות על אדם להמשיך לחיות בסבל בלתי נסבל זה לא 'שמירה על החיים', זו שלילה של הזכות הבסיסית לחיים בכבוד
אני מאמינה בכל ליבי בדברי חז"ל , אבל למדתי שהרחמים לא תמיד נשלחים משמים בלבד, לפעמים הם צריכים להגיע מאיתנו, על ידי הקלה על סבל שאין לו מזור
רחמים אמיתיים זה לא לקחת חיים, זה לשמור עליהם בכל מצב. גם אם אנחנו לא מבינים למה הסבל קיים, אין לנו רשות לשים את עצמנו במקומו של מי שקובע מתי החיים שלו נגמרים. חז"ל לא אמרו 'אל תתייאש עד שכואב מדי', הם אמרו לא להתייאש בכלל. מי אנחנו שנשנה את זה?
רחמים זה לא רק לשמר חיים, זה לשמור על מי שחי אותם, להסתכל לו בעיניים ולהבין מה הוא באמת עובר. לפעמים הרחמים הגדולים הם לדעת לשחרר, לא להחזיק בכוח
בא לי לחבק אותך, חגית!
את מדהימה!🥰🥰🥰
להגיד שאין מקום לפרשנות זה בעצמו סוג של פרשנות. לכל אדם יש אמת פנימית לגבי מה הם חיים ומה הם חיים ראויים
אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, כפי שציטטת, ואל יתייאש, מי נושא באחריות על הדקות, השעות והימים של הכאב בינתיים?
כשאנחנו מטפלים בבעל חיים גוסס ומקלים על סבלו, זה נחשב מעשה של רחמים. למה לבני אדם לא מגיעה את הזכות הזו?
מבחינת הדת זה אסור ובגלל שהדת היא חלק גדול מהרבה אנשים אז אנשים רואים בזה משהו רע כשזה מגיע לבני אדם.
אני חושבת ותמיד אחשוב שטובת האדם הסובל היא החשובה ביותר, ואם כואב לו ואין דרך אחת והוא ימות בלאו הכי, עדיף לתת לו לסיים עם זה כמה שיותר מהר.
בדת כעיקרון העניין מתרכז בקבורה. האדם שמת בהמתת חסד/התאבדות (שזה אותו הדבר מבחינתם) ייקבר בחלקה מסויימת בעוד אדם שמת מוות טבעי יקבר באזור הרגיל.
ואז כל הסיפור מתקשר לעולם הבא ובלה בלה בלה.
השאלה היא אם בוחרים להאמין בזה או לא. אני אישית לא
ניסים קורים לפעמים, ולכן אני חושבת שצריך להיות מאוד זהירים ולא להיחפז בהחלטות על סיום. החיים לפעמים מפתיעים אותנו ברגעים שלא ציפינו להם.
ניסים קורים, אבל לא לכולם, ולא תמיד בזמן.
כשאין שום פתרון רפואי והכאב בלתי נסבל, לחכות לנס זה בעצם להחזיק מישהו בכוח בעולם שהוא כבר לא רוצה או לא מסוגל להישאר בו
אני לא מצליחה להבין איך אפשר להסכים למשהו כמו המתת חסד. זה מרגיש לי כמו לוותר על מישהו בדיוק ברגע שהוא הכי צריך אותנו.
כן, גם אותי זה מטריד. מי אנחנו שנחליט מתי החיים של מישהו צריכים להיגמר?
אבל אם האדם עצמו מבקש את זה, כשהכאב חזק והמצב בלתי הפיך, זה לא נקרא "להחליט בשבילו", אלא לכבד את הבחירה שלו.
כי הוא במילא ימות. לא סתם הולכים והורגים אנשים שרוצים למות…
זה הרבה יותר מורכב מזה… אם אדם הוגדר כחולה סופני, להאריך לו את החיים זה להאריך לו את הכאב אז מה שאת אומרת זה – אני אתן לו לסבול עוד כי בעיניי זו עזרה.
מי שמבקש את זה יודע למה הוא מבקש.
אני חושבת שאם זה נחוץ אז לעשות את זה זו שליחות.
ואם כבר מדברים על הנושא, בספר שקראתי פעם אמרה מישהי חכמה "עדיף איכות חיים עם אריכות חיים". (היא הייתה חולה סופנית שלא הסכימה לכימו בדיוק מהסיבה הזו)
על אריכות*
(התיקון האוטומטתי…)
החיים הם לא רק עניין של איכות , יש בהם גם ערך עמוק כשלעצמם, אפילו ברגעים הכי קשים. לפעמים דווקא ברגעים האלו מתרחשים חיבורים, סגירות מעגלים ודברים שאי אפשר לחוות אם חותכים את הסיפור מוקדם. אני חושבת שהבחירה להאריך חיים, גם כשהיא מלווה בכאב, יכולה לאפשר לאדם ולסובבים אותו עוד זמן של אהבה ומשמעות
אבל כשמדובר בחולה סופני שאין לו שום סיכוי להחלים והכאב שוחק אותו יום אחרי יום, זה כבר לא חיים, וכמו שבתאל אמרה, זו הארכת סבל. בעיניי, זה אפילו אכזרי יותר להשאיר אותו ככה, לראות אותו נשחק ולדעת שאין מוצא. צריך להסתכל על המציאות בעיניים ולהבין שלפעמים לשחרר זה האקט האנושי ביותר
החיבורים היחידים שבאמת יש במצב כזה הן למכונות בבית חולים לצערי.
אם יש דרך מוצא, אם הכאב נסבל, או בכל נשימה לא בוכים שחבל שהיא לא האחרונה, אני מסכימה, צריך לאפשר לאדם להמשיך גם אם יודעים שעוד מעט זה נגמר.
אבל אם אדם גוסס מול הפנים ולא יכול לשאת את זה יותר, זו אפילו ברכה לעזור לו לשחרר. חיים של אדם לא אמורים להיות אך ורק כואבים, בטח ובטח לקראת הסוף.
אם האדם הולך בלי תחושת פספוס או עול אז אין צורך להחזיק אותו בחיים כי כאב זה לא חיים.
ניסים קורים לפעמים, ולכן אני חושבת שצריך להיות מאוד זהירים ולא להיחפז בהחלטות על סיום. החיים לפעמים מפתיעים אותנו ברגעים שלא ציפינו להם.
זה נושא לא קל והחלטה לא פשוטה.
אבל בעיניי לפחות, המתת חסד נתפסת, כדרך לשחרר אדם (או אפילו בעל חיים) מהכאב המייסר, כשהחיים כבר לא נותנים לו שלווה או תקווה להירפא.
זה לא ויתור, זו חמלה. אנחנו לא מפסיקים לאהוב, אלא אוהבים עד כדי כך, שמוכנים לשחרר
אבל מה אם מישהו מבקש את זה מתוך חולשה רגעית או דיכאון? זה לא מסוכן לתת לזה לגיטימציה?
נו, זה ברור שהגבול חייב להיות ברור וחד, לא כל כאב רגעי מצדיק צעד כזה. אבל כשמדובר באדם סופני, עם מצב רפואי שאין ממנו דרך חזרה, שהכאב שלו כרוני ובלתי נסבל, ושיש לו בקשה צלולה ורצונית , אז זה כן
זה לא מתוך דיכאון רגעי, זה מתוך מודעות מלאה לגבולות הסבל.
אבל זה בדיוק הבעיה, אי אפשר לסמוך על גבולות ברורים שבני אנוש יקבעו, כי אין דבר כזה.
גבולות זה דבר שאפשר להזיז ותמיד יהיה את שטחים אפורים… וברגע שיאשרו דבר כזה זה אי אפשר לדעת לאן זה יגיע.
ואני כותבת את זה למרות שקשה לי אישית עם זה, כי למה לא לעזור לאדם סובל?
אבל יש דברים שאי אפשר לשחק איתם ולהחליט על הגבולות בעצמינו, וחיים זה אחד מהם.
אפרת, החיים הם אכן ערך עליון, אבל גם לכבוד האדם יש ערך שלא נופל ממנו. כשאדם מצוי במצב סופני, וכל יום נוסף הוא עוד שכבה של כאב שאין ממנו מוצא, השאלה איננה רק "איך שומרים על החיים", אלא גם "איך שומרים על האנושיות". בעיניי, לאפשר לו לבחור את הרגע שבו יפסיק לסבול זו לא שלילה של החיים, אלא הכרה עמוקה בכך שלחיים יש משמעות רק כשהם מלווים באיכות, בכבוד ובחמלה.
בפרק 2 אנחנו נלמד על התנאים להמתת חסד. הפעולה לא פשוטה כמו שמשקפים בפרק הראשון.
צריך את כל החומר הרפואי לפני שהרופאה נותנת את ה-"אוקיי".
בעיניי, להתנגד להמתת חסד זה להתעקש להחזיק אדם חי רק בשביל שנרגיש טוב עם עצמנו , בזמן שהוא גוסס מבפנים
יאאא אשתו של ג׳י סונג!! סופסוף חוזרת למסך. הלוואי שיוציאו שניהם עוד דרמה יחד🥰
לשאול פנית, לא טעית
ועכשיו צריך להוסיף גם, לבתאל.מ. פנית – גם לא טעית
היי תודה רבה על התרגום 🫶🏼
רציתי לדעת למה יש הגבלת צפיה?
אני משערת שזה בגלל הנושא שבו עוסקת הסדרה, המתות חסד, נושא שגם לאנשים בוגרים קשה להבין, ולאו דווקא בגלל מראות גרפים שמראים בסדרה
שיאווו סדרה מושלמת התאהבתי מהרגע הראשון ממליצה בחוםם תודה רבה חנה על התרגום המושקע😍
שיאוו סדרה מושלמת התאהבתי מהרגע הראשון תודה רבה חנה על התרגום המושקע😍